בהודו, שלפני 100 שנה, חי אדם שמאד נמשך לרוחניות.
אז, באותה תקופה, כל מי שנמשך לרוחניות יצא להתבודד בטבע.
וכך עשה גם הוא. יצא אל הטבע, מצא לעצמו גבעה, ממנה יכול היה להשקיף על המרחבים סביב, סידר לעצמו תנוחה נוחה וישב למדוט. הוא השמיע את צליל ה"אוֹם", כפי שנהוג במדיטציה בהודו.
לאחר מספר דקות, כשפקח את עיניו, ראה במרחק לא גדול ממנו שפן פצוע, ללא שתיים מרגליו.
הוא התבונן בסקרנות בשפן וראה, שלמרות היותו נכה, גופו מלא.
הכיצד?
המחשבה העסיקה אותו – כיצד יתכן הדבר, הרי אינו מסוגל להתנועע כדי להשיג לעצמו מזון.
ה ו א ה ר י נ מ צ א כ א ן כ ד י ל מ ד ו ט …
לצליל ה"אוֹם", ניסה שלא להעסיק עצמו במחשבות ולחזור למדיטציה.
לפתע שמע רחש פסיעות במרחק לא גדול ממנו. שוב פקח את עיניו, ונחרד לראות שהפסיעות הן של אריה.
המדיטציה, שחשב לשהות בה, התחלפה בפחד. גופו קפא.
בדריכות הוא הסתכל באריה וראה שבפיו חתיכת בשר. האריה התקרב לשפן והניח לפניו את חתיכת הבשר.
היתכן?
האם זה ההסבר לכך שהשפן נראה בריא?
וואה!
יש בזה בוודאי מסר עבורי, מסר שאלוהים שלח אלי.
גופו נעשה נינוח יותר, כיוון שהבין שהוא עצמו לא עומד להפוך לטרף לאריה.
הוא שקע במחשבות בנסיון לפענח את המסר.
כשחזר שוב למדוט, קיבל החלטה שלא יהיה מוטרד יותר מהמחשבה מה יאכל, כיוון שהמסר הוא שהטבע יספק את צרכיו.
כך ישב יום אחר יום משך 6 ימים.
ביום השביעי, שוב לא יכול היה להמשיך ולשבת. הרעב הציק וכל כולו היה עסוק במחשבה איך ישיג אוכל.
הגורו שלו, שהגיע כמתוכנן, בתום שבוע, לשאול לשלומו של תלמידו, ראה אותו יושב תשוש, רעב וחסר מנוחה.
לשאלתו: איך קרה הדבר, סיפר התלמיד על השפן והמסר שהבין.
הוא פנה אל המורה ושאל : הרי לא יתכן שלא היה בזה מסר עבורי?!
השיב המורה: אכן, היה בזה מסר עבורך!
אלא שהמסר היה – לא מהשפן, אלא מהאריה.
לא הנזקקות של השפן,
אלא – נדיבותו של האריה!!!