האיש שברח מהאמבולנס

המקרה של משה יכול להדגים  את עצמתה של חרדה, עד כמה השפעתה יכולה להרחיק , ולאילו התנהגויות היא יכולה לגרום.

משה גבר בן שלושים, גבוה וחסון, עוסק באומנויות הלחימה ומקדיש שעות רבות ביום לאימון.

משה עבר תאונת אופנוע ונכנס חזיתית ברכב שבא מולו. המכה היתה חזקה וגרמה לפציעה קשה שלו ושל נהג המכונית. אנשים שהיו עדים לתאונה נזעקו מיד והזמינו אמבולנס. אל האמבולנס נכנס  עם כמה צלעות שבורות ולא בהכרה מלאה. הרופא שטיפל בו הבחין מיד שאיבד דם רב ולכן ניסה להחדיר לו אינפוזיה. באותו רגע קרה הבלתי יאומן – משה  שצלעותיו שבורות ואינו בהכרה מלאה -נתקף בהתקף אימה, שעזר לו לגייס את שארית כוחותיו. הוא זרק מעליו את השמיכה, זינק מן האלונקה וברח. צוות האמבולנס עמד שם המום וקפא על מקומו.

לאחרונה, כדי להתקדם בסולם המקצועי כמאמן, נדרש משה לערוך בדיקות דם. הוא ניסה להשתמט מכך, כפי שנהג בעבר, אך הפעם הדרישה היתה החלטית ועקבית. הוא ידע שהפעם לא יוכל להשתמט מן הבדיקות ולכן פנה לטיפול פסיכולוגי שיעזור לו להתגבר על הפחד.

הנסיון לטפל במקרה של משה כמקרה של חרדה ממוקדת, כלומר טיפול קצר (1-5 מפגשים) המתמקד באירוע ספיציפי  לא נשא פרי  והיה צורך להתיחס לחוויות שלו בעבר, הקשורות לחרדה מזריקות.

בעבודה המשותפת שלנו עלו טרואומות שלו כילד, כשקיבל, עם כל ילדי הכיתה את זריקות החיסון. איש לא היה שם איתו כדי להרגיע אותו ולתמוך בו, אלא קבוצת ילדי הכיתה שלעגו לו ואחות ביה"ס שהיתה חסרת רגישות ובוטה כלפיו.

כשעלו החוויות האלה במהלך העבודה התרפויטית ותוך שימוש בכלים היפנוטיים, ניתן לנו הסבר על עוצמת הפחד, שהצליחה להבריח אותו מן האלונקה למרות השברים בצלעות.

איך עוזרת עבודה היפנוטית בטיפול בחרדה

התהליך ההיפנוטי מאפשר לעבד, לנקות אותן חויות, שנחוו בעבר כטראומטיות. המוח שלנו, ברצונו להגן עלינו, מפעיל תוכנת הישרדות ויוצר קישור אסוציאטיבי, כך שכל חוויה שמזכירה או דומה לאותה חוויה טראומטית מחזירה את האדם לחוות שוב את החרדה. המוח מפרש כל אירוע כזה כסכנה, והחרדה באה "לעזור להמלט מהסכנה".

במקרה של משה, בהתהליך היפנוטי, הוא הצליח לחזור לארוע של תאונת האופנוע ולפחד מהאינפוזיה בתוך האמבולנס ובהמשך גם חזר לחוויות המוקדמות יותר שקשורות לזריקות החיסון בביה"ס.

עלו גם חוויות נוספות מגילאים עוד יותר צעירים. הוא נזכר שאמו היתה אסמטית. מדי פעם היה ההתקף שקיבלה כל- כך קשה שהיו צריכים להזעיק הביתה רופא. באחת מן הפעמים האלה, כשהזריקו לה זריקה, היא התעלפה. משה הילד נבהל כל-כך ופחד שאמו תמות והוא יישאר לבדו.

בשלב הבא בטיפול  למד משה להכנס לרגיעה עמוקה.

חרדה ורגיעה עמוקה הינם כמובן דבר והיפוכו. הגוף יכול להיות באחד משני המצבים: או ברגיעה  או בחרדה. המטרה היתה לחשוף את משה לחויית החרדה, תוך היותו במצב של רגיעה עמוקה. במצב זה, שבו כאילו "הקו תפוס" על ידי רגיעה, "לא יהיה מקום" לחרדה.

לאט ובהדרגה התקרב משה למפחיד מכל – לזריקות.

כיוון שבאותה תקופה התלונן על בעיות גב , עודדתי אותו לקבל טיפול בדיקור. בטיפול, החדירו לו עשרות מחטים. המטפל החדיר את המחט ואף סובב אותה פנימה.

מאוחר יותר משה יכול היה כבר לצחוק על עצמו ועל פחדיו – מחדירים לו עשרות מחטים והוא אדיש לכך ואילו מחט אחת, שחודרת לוריד, עוררה אצלו פוביה.

שלושה חודשים אחרי תחילת הטיפול משה כבר הצליח לראות בעיני רוחו את בדיקת הדם העתידית.  כיוון ששרתתי בצבא כחובש קרבי, הרשיתי לעצמי, ובתהליך היפנוטי דקרתי אותו  קלות  במחט. לראשונה הוא הצליח לראות טיפת דם על ידו מבלי להתעלף.

בשלב הזה הוא נראה מוכן ובשל לעבור את הבדיקה במרפאה .משה ביקש שחברתו תשב לידו ותחזיק לו את היד ואכן הוא עבר את הבדיקה ללא תקלות.

במעקב, לאחר כמה תקופות זמן, נראה שההישגים הטיפוליים היו ברי קיימא.

מאז הוא עורך את בדיקותיו השגרתיות אחת לשנה.