הכינור שלא ניגן

מהי חרדת קהל, חרדת במה ?

חרדת במה באה לבטוי מול קהל , זוהי סוג של חרדה שבה קיימת היכולת לבצע את המשימה מול הקהל אולם הסיטואציה יוצרת חרדה שפוגעת ברמת הביצוע ופוגעת באיכות השירה או הנגינה. המבצע – הנגן,השחקן, הזמר אינו מצליח לתת ליכולתו לבוא לידי ביטוי ולעיתים אף חווה מעין שיתוק, או מרגיש כאילו "נמחק" הכל מזכרונו.

התקף של חרדת קהל, חרדת במה – יכול לנבוע משני גורמים :

תוצאה של חוויה שמקורה בארוע קונקרטי מן העבר – אירוע חד פעמי שנחווה כטראומטי.אירוע שלא הספיק לשלוח שורשים לתוך האישיות,ומתלווה אליו חרדה נקודתית. חזרה לאירוע מסוג זה תהיה מלווה בחרדה מחשש שלא יחזור. דוגמה לסוג דומה של חרדה יכולה להיות "חרדת טיסה", שמקורה בסערה שהתחוללה במהלך טיסה ספציפית, או חרדה מכלבים, שמקורה בנשיכה של כלב, או פחד מחושך, שתחילתו בארוע פריצה לבית בשעות הלילה.

ביטוי של סימפטום עמוק,שקשור במהלך ההתפתחות –  המקור לחרדה עמוק יותר וקשור גם אל הלא מודע. במהלך ההתפתחות נחוו חוויות טראומטיות, שהילד לא יכול היה להתמודד איתן והדמויות המטפלות לא היו שם עבורו, או אף פגעו בו בעצמן. בדר"כ חרדה מסוג זה קשורה לחוויות ילדות ולעיתים היא יכולה להיות קשורה לארוע מסוים שהתלווה אליו כאב פיזי. הכאב המסוים הזה, בהצטרפו לחוויות רגשיות כואבות אחרות, שמלוות את מהלך גידולו של הילד, יכול להטביע את רישומו בצורה של סימפטום חרדתי.

חרדה יוצרת תגובת המנעות

קיים חשש שהאירוע המפחיד יחזור, לכן הנטיה הטבעית תהיה להמנע ממנו.למשל, בסימפטום של חרדת טיסה יהיה נסיון להמנע מטיסה כדי שלא יהיה צורך להתמודד שוב עם אותה תחושת סכנה ,או בסימפטום של חרדה מכלבים ימנע האדם מלעבור ליד חצר שיש בה כלב מחשש שהכלב יתקוף אותו.

חרדה שאינה מטופלת נוטה לגדול ולהעצים את עצמה

האדם החרד חי בתוך נרטיב של פחד, חושיו מחודדים וקולטים כל "רחש" מפניו הוא מרגיש שעליו להזהר. "סרטי האימה" הקשורים, לחוויות שהוא חווה מתגברים את עצמם והחרדה מתרחבת ומתפשטת. הדבר דומה לבעיה רפואית שהוזנחה, כמו למשל חור בשן שהפך לטיפול שורש, או אף מחייב עקירה. לכן מומלץ לטפל בחרדה מוקדם ככל שניתן. טיפול מוקדם בסימפטום מקצר גם את הזמן הנחוץ כדי להביא להעלמותו.

במקרים של חרדה נקודתית שלא הכתה שורשים, הטיפול יהיה קצר.

הוא יכול להמשך כ-1-5 מפגשים.

קראו עוד על טיפול בחרדה חברתית

קראו עוד על טיפול בפובייה חברתית

האם יש סיבה לכך שהגוף שולח אותות של חרדה ?

סימפטומים של חרדה אינם עומדים בפני עצמם, הם ביטוי של תהליך פנימי עמוק יותר, הקורה ברמת הלא מודע. הרבה פעמים הגוף שלנו מאותת לנו ואנו לא מקשיבים לו. ניתן להשתמש כאן במינוח מעולם המחשבים – כאילו פג תוקפה של תוכנת הנסיון (Trial Version), שהשתמשנו בה עד עתה ויש צורך לעבור לתוכנה המלאה, השלמה.  כשאין הקשבה למסר שהתקבל, האיתותים הופכים להיות יותר תכופים ובולטים, כדי למשוך את תשומת הלב.

הגוף בדרכו מאותת ואומר : הגיע הזמן לטפל בנושא, בבעיה שהוזנחה ושהשפעתה ממשיכה ומתרחבת. דוגמה לכך יכול לשמש מקרה של צעירה שהותקפה בסימטה חשוכה. הפחד מחושך הרחיב את עצמו לפחד משהיה בחדר סגור. הפחד גם יכול להתרחב לרתיעה מגברים שנראים גבוהים וחסונים. אישה כזו תימשך לגברים כאלה, תפתח איתם קשרים ותרגיש בחברתם חרדה, שאינה יכולה להסביר לעצמה.

החרדה מאותת ומספרת על נושאים בלתי גמורים, מן העבר שלא טופלו ולכן הם מעכבים את מימוש מלוא הפוטנציאל שלנו. הקשבה, התייחסות ופיענוח, תוך תהליך טיפולי, יעצימו את האישיות ויעמיקו את תחושת המלאות ואת חווית הסיפוק.

תאורי מקרים

מקרה א : סיפורה של אלינור – טיפול בחרדה שנגרמה כתוצאה מאירוע נקודתי

אלינור (שם בדוי) נוהגת לטוס הרבה במסגרת תפקידה כמנהלת שיווק בחברת היי-טייק מצליחה. את הטיסות הארוכות למדה לנצל לעבודה, קריאה ושינה. הטיסה עצמה מעולם לא העסיקה אותה.

לטיפול הגיעה אלינור לחוצה ואחוזת חרדה. היא הסבירה שהיא חייבת להגיע לישיבה חשובה בניו יורק והיא אינה מבינה מה קורה לה – עצם המחשבה להגיע לשדה התעופה ולעלות על מטוס מאוד מלחיצה אותה.

במהלך הפגישה הטיפולית עלה זכרון שלה של יום חורפי סוער, היא מרגישה מקוררת, מאוד עייפה, כנראה תחילתה של שפעת. הפגישה העיסקית, שזה עתה סיימה לא היתה לשביעות רצונה ולא הוסיפה למצב הרוח. במהלך אותה טיסה היתה סערה שטלטלה קשות את המטוס, טלטולים שהלכו והתעצמו ונחוו על ידה כאילו המטוס הולך להתפרק והיא עומדת לההרג. תחושה של חרדה מול אסון העומד להתרחש וחוויה של חוסר-אונים מולו.

מאז אותה טיסה פיתחה אלינור חרדה מטיסות. את הטיסות הבאות ניסתה לדחות, היא "חלתה" יצאה לחופש ופיתחה שיטות יצירתיות של התחמקות, עד שלחץ העבודה לא איפשר זאת יותר והיא פנתה לבקש עזרה .

הטיפול במקרה של אלינור ארך פגישה אחת בת שעתיים, שבה בתהליך היפנוטי, היא חזרה להרגיש רגיעה ונינוחות. במהלך ההיפנוזה היא ראתה עצמה טסה, כפי שתמיד נהגה – היא קראה, ישנה, אכלה, תשומת ליבה היתה בחומר שבו עסקה, היא שכחה שהיא בכלל בטיסה.

אלינור קיבלה סוגיסטיות להמשיך תהליך זה ולתרגלו עד הטיסה שלה למחרת אותו יום.

בהודעת ה- SMS  שהתקבלה ממנה למחרת, דיווחה אלינור שהטיסה עברה עליה בדיוק כפי שראתה בעיני רוחה – בנינוחות, תוך התעסקות במה שתיכננה לעצמה לטיסה.

מקרה ב :  הסיפור של אייל – הכנור שהפסיק לנגן – חרדה  שמקורותיה עמוקים

אייל (שם בדוי) בן 29  מוסיקאי מוכשר, יוצר מוסיקה, כותב ומבצע, שולט מצויין בכנור, מכיר על בורייה כל יצירה שהוא מנגן. אייל אף זכה בפרסים על נגינתו והסובבים אותו לא מפסיקים להלל ולשבח אותו על כשרונו ויכולתו.

לטיפול הגיע אחרי התקף חרדה שהפעם נלוו אליו תופעות של רעד בידיים, זיעה שמזדחלת לאורך הגב ודופק מהיר. תחושות קשות שתוארו על ידו כאילו הוא לפני התקף לב. באחת הפעמים הוא אף הגיע למיון. שם קיבל את ההבחנה שהסימפטומים הינם של התקף חרדה.

אייל ניסה להתגבר על התקפי החרדה בדרכים מגוונות ויצירתיות :  ניסה טיפול הומאופאטי, שהקל במקצת, ניסה טיפולים אלטרנטיבים נוספים, כמו דיקור ורפלקסולוגיה. לאחר הקלה קצרה חזרו הסימפטומים והופיעו ואף התעצמו בכל הופעה על הבמה. אחת הדרכים היצירתיות של אייל להתגבר על חרדת הבמה היתה להתיצב בתחנה המרכזית, במקום הומה אדם ולנגן. הוא הצליח לנגן ומידי פעם אף זרקו לו מטבעות ויחד עם זאת עוצמת החרדה לא השתנתה והוא הזיע ולבו דפק בעוצמה.

אייל קיבל הסבר על ההבדלים בין חרדה נקודתית לחרדה שיש לה שורשים יותר עמוקים ונראה היה שהוא  מסוקרן ומעונין להבין את מה שמתרחש אצלו. הוא היה מוכן להעמיק ולהכנס למקורות הכאב, הצהיר שאינו מעוניין בהקלה מיידית בסימפטום, אלא רוצה לטפל בחרדה ביסודיות ובמלוא ההתייחסות. כמי שסובל מחרדת במה ומופיע מידי שבוע היה זה בהחלט בטוי של אומץ רב. היה צריך להסביר לאייל שהפחתה ראשונית בעוצמת הסימפטום דווקא חשובה כיוון שחשוב שיתחיל לחוות הקלה ויוכל להמשיך ולהופיע על הבמה וגם כדי לאפשר לו להגיע אחר-כך לרבדים עמוקים יותר. אייל נתן את הסכמתו לשתף פעולה בהגשת "העזרה הראשונה", ולהמשיך משם לטיפול עמוק יותר.

לתהליך העבודה העמוק יותר נדרשה עבודה היפנוטית של גוף ונפש (ראה: טיפול גוף נפש).  אייל חזר למקורות החרדה שנבעו מחויות ילדות, שבהם הרגיש דחוי ולא מקובל חברתית. חזרנו במסע אחורה בזמן לחוויות מוקדמות עוד יותר, עם הוריו, שמילים שאמרו פגעו בו כל-כך, שהבעות פניהם שידרו לו חוסר שביעות רצון שלהם ממנו, מולם עמד חסר-אונים ומרגיש אבוד.

באחד המפגשים הטיפוליים התרחשה תפנית. אייל חווה במהלך היפנוזה, חוויה מן העבר, שהיתה מלווה בהרבה רגשות אשם. הוא חזר לחוייה, שבה הוא שוכב עם אחיו הצעיר במיטה ושניהם עירומים. הוא זוכר שזה היה לילה חם, הזיכרון הוא של תחושה מאוד נעימה.הם נגעו אחד בשני ואף אוננו יחד. כל השנים  ליוותה אותו המחשבה שהוא עשה "מעשה רע" ופגע באחיו הצעיר. אייל קיבל עידוד לנסות לברר עם אחיו את האירוע. הוא אכן עשה זאת והסתבר לו שהאח לא זכר כלל את המקרה.

לאט לאט שיחרר אייל את כל אותן חויות ואירועים, שהביאו אותו לתחושה של ערך עצמי נמוך וחוסר בטחון. ככל שהתקדם התהליך, השתחררו רגשות האשמה, הוא פיתח הבנה, שלא היתה קודם לילד הקטן שהיה אז, בטחונו בעצמו גבר והחרדה הלכה ופחתה.

יום אחד הוא עלה על הבמה ודווח "חזרתי לעצמי. הייתי רגוע. ניגנתי כשאני מרוכז כולי במנגינה". בחודשים שאחר-כך היו מדי פעם סימנים קלים של חרדה.  אייל למד לזהות אותם, לקבל אותם ולאפשר להם לחלוף כמו. התוצאה שדיווח עליה היתה של שקט שהולך ומעמיק.

המילים המרגשות של אייל בסיום הטיפול היו :  "אני צריך לומר תודה לחרדה, שהביאה אותי לכאן ואיפשרה לי לעבור תהליך כל כך משמעותי. אני היום במקום אחר."