טיפול קבוצתי – תיאוריה ומעשה

את הטיפול הקבוצתי אנו מכירים משנות הארבעים. קיימות קבוצות לטיפול קליני, כמו קבוצות לטיפול בהפרעות אכילה, קבוצות לטיפול בהפרעה כפייתית (אובססיה – OCD), בחרדה, בדכאון ועוד.

קיימות קבוצות תמיכה, למשל: קבוצות תמיכה לאלכוהוליסטים, או לבני משפחתם, קבוצות תמיכה לחולים במחלות קשות, קבוצות לנשים מוכות ועוד.

קיימות גם קבוצות פסיכו-חינוכיות, שמטרתן לתרום בפיתוח המודעות וההבנה וברכישת כלים חדשים להתמודדות. קבוצות מסוג כזה יכולות להיות קבוצות לזוגות, קבוצות לצורך מציאת עבודה, קבוצות לפיתוח אסרטיביות ועוד.

הגישות הטכניות שונות ומגוונות: קוגניטיביות-בהביוריסטיות, גשטלט, גישות אקספרסיביות, פסיכואנליטיות, דינמיות, גישת האימאגו, שימוש בפסיכודרמה, שימוש באמנות, שימוש באמצעי הבעה ועוד.

קיימות כמובן גם הקבוצות לעזרה עצמית, כמו 'אלכוהוליסטים אנונימיים', 'מכורים למין אנונימיים', אנורקסים ובולימים אנונימיים' ועוד רבים אחרים, שמתקבצות יחד מאותו מקום של מצוקה, תוך חיפוש תמיכה ובמטרה להשיג התפתחות ושינוי.

הקבוצות יכולות להיות הומוגניות או הטרוגניות מבחינת גיל, מין, מעמד סוציו-אקונומי והשכלה. קיימות קבוצות ארוכות-טווח, קצרות-מועד, מרוכזות ואינטנסיביות, או מתמשכות ותהליכיות, וזאת בהתאם לעניין הטיפולי ולאפקט ההתפתחותי הנדרש.

בקבוצות הומוגניות מבחינת הנושא הטיפולי מתרחשת רמת הזדהות גדולה ופתיחות, למשל בקבוצה לנשים מוכות, כשאחת הנשים מתחילה לספר, האחרות מזדהות ותורמות מהחוויה שלהן – מתמוססים המחסומים והתקשורת הופכת להיות אוטנטית וכנה.

העבודה הקבוצתית מתבססת על כך שיחסי הגומלין הבין-אישיים בתוך הקבוצה ומה שמתרחש כאן ועכשיו הם המצע לעבודה הטיפולית. המגע הבינאישי של חברי הקבוצה, תוך התבוננות של המטפל ובהנחייתו, מאפשרים לחברי הקבוצה להיות ערים לדפוסים שלהם ולרכוש כלים חדשים ויעילים יותר. ההתמקדות במה שמתרחש ברגע הנתון בין אדם לרעהו, תחת עינו והכוונתו המקצועית של המטפל – בכוחה לחולל שינוי משמעותי במישור האישיותי והבין- אישי.

התמיכה הקבוצתית עוזרת להפיח את התקווה ומשמשת כוח מניע לשינוי. במסגרת הקבוצה רוכשים החברים ידע חדש, מודעות והבנה עמוקה יותר של עצמם, של מה שמתרחש אצל האחר ושל תהליכים שבינם לבין זולתם. ה"רחם" הקבוצתי מאפשר התנסות ללא ביקורת ושיפוט ואימון ותירגול של מיומנויות חדשות.

חשיבות רבה בעבודה הקבוצתית, כמו בכל תהליך טיפולי אחר, הינה עבודתו של המטפל. תפקידו להיות ער לתכנים הגלויים והסמויים שמרחשים אצל כל אחד מחברי הקבוצה וביחסים ביניהם ולתעל את המתרחש בין החברים לכיוון הטיפולי. עבודתו הטיפולית הינה בכל רגע נתון של כאן-ועכשיו, תוך שהוא מעודד את חברי הקבוצה להתנסות ותורם את הארותיו למשמעות של מה שהתרחש.

בנוסף לידע ולנסיון הטיפולי, משתמש המטפל גם ב'עצמי' שלו, וער גם לתחושותיו שלו, כדי לבחון 'העברה' ו'העברה נגדית'. שיקוף מקצועי של זה עוזר לחברי הקבוצה להיות ערים לרגשותיהם שלהם ושל דרכי תגובתם, ומהווה טריגר בעל משמעות כדי להתנסות במיומנות חדשה בכאן ועכשיו.

מהם יתרונותיו של הטיפול הקבוצתי?

העבודה הקבוצתית יעילה מאד כששיטה טיפולית.

1) בשונה מהעבודה הפרטנית, יש בה אפשרות לחוות קשרים בינאישיים ולהשתמש בהם.

2) חברי הקבוצה נוכחים לדעת שהם לא לבד עם הקושי שהם חווים – הקושי שלהם משותף לאנשים נוספים, תובנה שמאפשרת להם להפסיק לראות עצמם כחריגים, אלא כחלק מהמין האנושי כולו. הם מפסיקים להתבייש במחשבותיהם, רגשותיהם והפנטזיות שלהם, כיוון שהם נוכחים לדעת שהאחרים חווים דברים דומים. כשמשתחרר מחסום הבושה ותחושת האשם ואין יותר צורך לשמור על סודות – נפתח השער לשינוי.

3) בקבוצה יש אפשרות לשחזר חוויות דומות לחוויות שנחוו בחיי המשתתפים עם אנשים קרובים ומשמעותיים, כמו למשל חוויות משמעותיות  עם ההורים, עם האחים ועוד. שיחזור החוויות מאפשר את עיבודן ואת החוויה המתקנת. כך למשל, יכול אחד המשתתפים, שבמשפחתו הרגיש שאין לו מקום בין אחיותיו, לשחזר את אותה תחושה בקבוצה – שלא מתייחסים אליו, שלא רוצים לשמוע אותו. שחזור החוויה יאפשר התמודדות עם התחושות והרגשות ויאפשר תיקון והתפתחות.

4) הקבוצה מאפשרת למידה – דרך חיקוי, תוך המיפגש הבינאישי ומתרומתו של המטפל, המשתמש בכלים דידקטיים וחושף את חברי הקבוצה לידע חדש. חשיבותה של הלמידה הדידקטית משמעותית למשל, אצל קורבנות, שלא ידעו שבבתים אחרים נוהגים אחרת, שלא ידעו שיש מקום לרצון ולצרכים שלהם, שלא ידעו על אפשרויות תגובה אחרות. דוגמא אחרת לחשיבותו של הידע יכולה להיות בקבוצות שחבריהם סובלים מחרדה. הרבה פעמים אנשים אלה פרשו את התסמינים בגוף כמחלה פיזיולוגית והתקפי החרדה הועצמו. תפיסות שגויות שהתחלפו בתפיסות נכונות, אפשרו להם להרפות את הגוף וללמוד טכניקות יעילות להתמודדות.

5) חברי הקבוצה והמטפל משמשים כמראה לכל פרט המעוניין בכך, לצורך התבוננות בעצמו ופיתוח מודעות.

6) הקבוצה מאפשרת התנסות בטכניקות חברתיות.

7) בקבוצה ניתן ללמוד וליישם הענקה ונתינה לזולת.

8) הקבוצה משמשת מצע לקתרזיס

9) הקבוצה מספקת תמיכה וקבלה ללא שיפוט. האווירה הינה של שותפות ושיתוף ומאפשרת חשיפה ואותנטיות.

10) בקבוצה מתרחשת עבודה אישית בכל הרבדים – הקוגניטבי, הרגשי, התחושתי וההתנהגותי.

11) בקבוצה ניתן להשתמש בטכניקות מגוונות, כמו טכניקת הכסא החם, כלים תקשורתיים, כלים לא מילוליים, כלים של פסיכודרמה, אמצעי הבעה ותנועה.

12) הקבוצה משמשת לתמיכה באדם ובתהליך, ומאפשרת לשמר את האמון והאמונה בדרך, ההכרחיים ליצירת שינוי. כידוע, טיפול אפשרי גם מכוח שכנוע והפחת תקווה, כמו תרופת פלסבו, למשל. לחברי הקבוצה קושי משותף ורצון משותף להתרפא או להשתנות.חברי הקבוצה מקובצים יחד עם תקווה וציפיות דומות, שמשמשות כוח מניע, המאפשר שינוי.

13) שינוי אצל אחד מחברי הקבוצה, מעצים את התקווה ומניע שינוי אצל האחרים.

14) הכאן ועכשיו שחברי הקבוצה חווים יחד מאפשר חיזוק של כל שינוי קטן שמתרחש ומעצים את התקווה.

15) אנשים מגלים שהם יכולים להועיל לחבריהם בקבוצה, דבר המעלה את הדימוי העצמי שלהם ואת תחושת הערך העצמי.

16) חברי הקבוצה מתנסים בשני המקומות על הרצף של נתינה וקבלה. לחלופין הם מקבלים מחברי הקבוצה ונותנים לאחרים. הם לומדים להעזר ולעזור. היכולת להעזר מוציאה את האדם מבדידותו ומייאושו. היכולת לעזור מעצימה את תחושת הערך של האדם ועוזרת לו למצוא משמעות בחייו.

17) חברי הקבוצה מתנסים במחויבות לחוקי הקבוצה ולאחרים בקבוצה.

18) המטפל בקבוצה משמש מודל לחיקוי ומקור ללמידה. חברי הקבוצה מתבוננים בו כשהוא מתנהל עם חברים אחרים ובהדרגה מחקים את התנהגותו.

19) כשיש שני מנחים בקבוצה, גדלה האפשרות לראות ולנהל את התהליך הקבוצתי מעוד נקודת מבט וכן מתאפשרים תהליכים פסיכולוגיים שונים של חברי קבוצה שונים עם כל אחד מהדמויות המטפלות, דבר המעשיר את התתנסות ואת יכולת ההתפתחות.

20) בקבוצות הטרוגניות החברים מפרים האחד את השני ולומדים עוד סגנונות ודפוסים.

קראו מידע נוסף אודות טיפול קבוצתי במרכז יהלום