מהו הוויתור האינסופי?
בסיפור־עם ברוח החסידות מתואר נער שעבד שלושה ימים ושלושה לילות והכין כובעים של נייר לפורים.
כאשר גמר את עבודתו, בחר כובע מתוכם וחבש אותו לראשו. את יתר הכובעים שם בשק, הטילו על שכמו והלך אל העיר הגדולה למכור שם את הכובעים.
הדרך הארוכה עוברת ביער עבות. הנער, שהתעייף בינתיים, הוריד את השק והניחו למרגלותיו, נשען על גזע אחד העצים ונרדם. ביער היו קופים רבים. הקופים ראו את הכובע הצבעוני אשר על ראש הנער, ואחד מהם, שראה את השק לצדו של הנער הישן, פתח אותו, הפך אותו – וכל הכובעים נפלו והתפזרו על הארץ. הקופים חטפו את הכובעים, חבשו אותם לראשם, טיפסו ועלו על ראשי העצים והשתובבו בקול רעש גדול.
לשמע הרעש התעורר הנער משנתו וראה את הקופים על ראשי העצים וכולם חובשים לראשם כובעים של פורים. אחר־כך הביט אל השק, וראה שהוא ריק. עמד הנער, מצטער מאוד, אינו יודע מה לעשות. הוא ניסה לבקש מהקופים שיחזירו לו את הכובעים, פשט את ידיו אל מולם מסמן להם להשיב את כובעיו. הקופים, שאוהבים לחקות את מעשי האחרים, פשטו גם הם את ידיהם אל מול הנער והניעו באצבעותיהם אנה ואנה. הוא ניסה לאיים עליהם וסימן באגרופו, והקופים מחקים את תנועותיו. הוא זרק עליהם אבנים, והם החזירו לו במטר בלוטים. אז פנה אליהם בתחינה, ירד על ברכיו וידיו השמימה, וכמוהו הם נושאים זרועותיהם בתפילה השמימה.
הנער ראה שלא יוכל לעשות לקופים דבר ושהכובעים שלו אבדו. הוא הבין שתוכניתו ירדה לטמיון ושעליו לחזור לביתו בידיים ריקות. ברוב תסכול, הסיר את הכובע מעל ראשו, ככלי אין חפץ בו, וזרק אותו אל מול הקופים. לאחר רגע, גם הקופים עשו כמוהו, הסירו את הכובעים מראשיהם וזרקו אותם הישר אל מול הנער. הנער מיהר ואסף את כל הכובעים אל השק, שם אותו על שכמו והלך לדרכו שמח וטוב לב.
סיפור־עם זה ממחיש את רעיון הוויתור האינסופי, שבו אדם מבין שהיקר לו ביותר נלקח ממנו לבלי שוב, ובמר כאבו הוא מסתלק מאחיזתו במה שנלקח ממנו. והנה דווקא ברגע הוויתור הוא שב ומקבל בחזרה את מה שנלקח.