זקן עשיר הלך לעולמו והשאיר אחריו שני בנים. השניים המשיכו להתגורר זמן מה ביחד, לפי המסורת ההודית, במשק בית משותף, במשפחה מאוחדת.
לאחר זמן מה הם רבו והחליטו להפרד ולחלק ביניהם את כל הרכוש. הכל חולק שווה בשווה, וכך יושבה המחלוקת.
לאחר שהושלמה החלוקה, התגלתה חבילה קטנה, שאביהם המנוח החביא במקום סתר. הם פתחו  את החבילה ומצאו בתוכה שתי טבעות: האחת מעוטרת ביהלום יקר והשנייה טבעת כסף פשוטה שערכה כמה רופיות בלבד.
בראותו את היהלום, התעוררה באח הבכור תאוות בצע, והוא החל להסביר לאחיו הצעיר: "נראה לי שטבעת זו לא נרכשה בכסף שהרוויח אבינו, אלא עברה בירושה מאבות אבותיו. לכן הוא הפריד אותה משאר נכסיו. וכיוון שהיא נשמרה במשך דורות במשפחה, ראוי שהיא תמשיך ותישאר למען הדורות הבאים. לכן אני הבכור, צריך לשמור אותה. קח אתה את טבעת הכסף".
האח הצעיר חייך ואמר: "טוב, אתה מאושר בטבעת היהלום. אני אהיה מאושר בטבעת הכסף"
שניהם ענדו את הטבעות לאצבעותיהם ופנו לדרכם.
האח הצעיר חשב לעצמו: "קל להבין מדוע שמר אבינו על טבעת היהלום, ערכה רב מאד. אבל מדוע שמר על טבעת הכסף הפשוטה הזו?" הוא בחן את הטבעת בדקדקנות ומצא כמה מילים שנחרטו עליה: " גם זה ישתנה". אה! חשב הצעיר, זו המנטרה של אבי: "גם זה ישתנה!" והוא החזיר את הטבעת לאצבעו.
מעלות ומורדות באו בחייהם של שני האחים. כשבא האביב, חש האח הבכור התרוממות רוח רבה ואיבד את איזונו הנפשי. כשבאו הסתיו והחורף, הוא שקע בדכאון, ושוב איבד את האיזון הנפשי. הוא הפך מתוח מאד. משלא הצליח להרדם בלילות החל להשתמש בגלולות שינה, בכדורי הרגעה, בסמים חזקים. בסופו של דבר הוא הגיע לשלב בו נזקק לטיפולים פסיכיאטרים. זה היה האח בעל טבעת היהלום.
ואילו האח הצעיר, שזכה בטבעת הכסף, נהנה מן האביב. הוא לא מנע עצמו להנות ממנו, אלא כשהביט בטבעתו נזכר: "גם זה ישתנה". כשהאביב פינה את מקומו לקיץ, הוא חייך לעצמו בידיעה שגם זה ישתנה, ומה בכך? כשבאו הסתיו והחורף, הסתכל שוב בטבעתו ונזכר:"גם זה ישתנה". במורדות והמעלות של חייו זכר ששום דבר אינו נצחי, שהכל בא וחולף. הוא לא איבד את איזונו הנפשי וחי חיים שלווים ומאושרים. זה היה האח בעל טבעת הכסף.