טריכוטילומניה תלישת שיער

טריכוטילומניה, תלישת שיער
האם ניתנת לטיפול ?

הרצאה שניתנה באגודה להיפנוזה ב  7/12/11
ע"י דר' ציון בן אלי, פסיכולוג מורשה לטיפול בהיפנוזה, "מרכז יהלום" רמת השרון

דר' ציון בן אלי פיתח שיטת טיפול קצרת מועד, המשלבת טיפול היפנוטי עם טיפול התנהגותי קוגניטיבי . השיטה מאפשרת הצלחה של 80% לבעלי מוטיבציה. שיטת הטיפול נבנתה על נסיון של 10 שנים בסימפטום זה ועל עשרות רבות של מטופלות (ומטופלים) שהצליחו להפסיק את התלישה, הצליחו להתגבר על הסימפטום ולהתרפא ממנו.

תקציר ההרצאה

מהי טריכוטילומניה?

נפוצה אצל תולשות שיער המחשבה ,שנכנס בהן  השגעון ו"מחלתן" לא ניתנת לריפוי, לא ניתנת  לטיפול.
המילה טריכוטילומניה – מקןרה מיוונית : טריקס =שיער. טיל=משיכה,מריטה. מאניה= שיגעון. כלומר : שיגעון התלישה .
פעמים, האופן שבו אנחנו מגדירים בעיה תורמת להעצמתה. אם מגדירים הפרעה כשגעון, סביר להניח שיהיה קשה לטפל בה, הגדרת הבעיה משפיעה על דרכי הריפוי שלה.
הרבה פעמים זה מה שקורה בתופעת הטריכוטילומניה . נוהגים להגדירה כהפרעה אובסיסיבית, כשגעון . כבר המושג "טריכוטילומניה" , נמצאת בו המילה "מניה".

נשתמש, בהמשך, במילה המקוצרת– "טריכו" (אולי גם כדי לחבב עלינו במקצת את התופעה). תפיסת הטריכו כשגעון רק מעצימה את התופעה. אכן זה שגעון לחשוב שתלישת שיער היא שגעון.  צעירות לא מעטות משחקות בשיער, ומגיעות לתלישה. הן מדווחות שאין להן יכולת לעצור את התנועה, להתגבר על הדחף. לכן הגיוני שתופיע המחשבה שמשהו לא תקין אצלן ושזו "מחלה". מחשבה כזו מעצימה  את התופעה ופוגעת ביכולת להתרפא. תחילתו של הטיפול – בהגדרה מחדש של התופעה.

רוב התולשות הן צעירות שלא סובלות מבעיות נוספות. בד"כ לא נמצא אצלן ביטוי להתנהגויות אובססיביות נוספות. הן מתפקדות בצורה משביעת-רצון – עובדות, לומדות , חברותיות….למרות זאת, בהרבה מקרים, הן תופשות את תופעת התלישה כמחלה.

רוב הבנות התולשות שעברו את גיל ה 23-25  (הגיל הנפוץ לפניה לטיפול בתלישת שיער) ניסו סוגי טיפולים שונים, ללא הצלחה , כמו: טיפול תרופתי , טיפול פסיכולוגי  קונוונצונאלי , או נסיונות של טיפול עצמי פשוט, למשל:  תספורת קרחת , חבישת  כובע … אלה לעיתים יצרו הקלה לתקופה קצרה , אלא שהסימפטום שוב חוזר ומופיע….

נכון יותר להגדיר את הטריכוטילומניה כבעיה של הרגל אוטומטי שנרכש. הרבה פעמים נרכש ההרגל באופן מקרי .

תלישת שיער – התולשות מספרות :

"ראיתי חברה, ראיתי את אמא, את אחותי . הן שיחקו בשיער. גם אני ניסיתי, זה היה נעים והיה בזה משהו מרגיע".
מכאן הדרך קצרה ליצירת הרגל אוטומטי.  זה מתחיל כמשחק ותלישה מקרית והופך להרגל, הרגל שיש בו מידת הנאה ,שיחרור, פורקן מתח.
כל אחד ואחת, מהקוראים כרגע, יכול להעביר במודע את היד על השיער, ללטף, למולל לאחוז בשערה מסולסלת ולשחק בה, ולהרגיש את הנעימות שבמשחק זה בשיער.
כשמתרגלים לתנועה ולתחושת ההנאה, היד מממשיכה להמשך לשיער והתנועה הופכת להרגל.
לפעמים גם התנועה המונוטונית ביד, המשחקת בשיער, מאפשרת יתר ריכוז. לחלק מאיתנו זה מוכר בתקופה של בחינות, או בזמן קריאה, או הקשבה להרצאה.
בהמשך ההרגל תופס מקום ברפרטואר ההתנהגויות של התולשת ומתחבר לתחושה של הקלה ושחרור . הרגל זה מחזק את עצמו במשך השנים.
כל תנועה  של משחק בשיער מוסיפה ומעמיקה את הרישום במוח של החיבור בין התנועה ובין תחושת ההרגעה, או הריכוז.  ההרגל יכול להפוך להתנהגות בלתי נשלטת, שהופכת להיות מדאיגה עם גילוי הקרחות הקטנות שמופיעות.

זה יעבור עם הגיל, עם הזמן

הטריכוטילומניה לא עוברת  עם הזמן, אלא בדר"כ רק מתעצמת. למרבה הצער אין החלמה ספונטנית . הטריכוטילומניה היא סימפטום עקשן.

הנערה שמשחקת בשיער, נהנית, כאמור, מעצם תחושת מישוש השערה באצבעות. לעיתים יש ריטואל שמתלווה למשחק –  גלגול קבוצה של שיער בין האצבעות, גלגול השיער לפקעת, תלישה, הכנסה לפה ולעיסה – גירויים תחושתיים ואוראליים, לצד חווייה של רגיעה.
טריכו, אם-כן, הינו הרגל אוטומטי – הרגל עקשן , כמו כיסוס צפורניים , כמו חיטוט באף , כמו עישון.
לכל אלה נדרשים, לצורך טיפול, מוטיבציה ותוכנית אימון, כדי להגיע לגמילה,

הסבר טוב הוא הסבר שתורם לתהליך הטיפול בטריכוטילומניה

הבעיה העיקרית היא ההתמכרות , הרצון הבלתי נשלט לשחק בשיער. זה נראה במוטוריקה של היד, בתנועתיות החוזרת ונשנית שלה. למוטוריקה של היד  אין ראציונאל,  אין הגיון , לכן לא  ניתן לטפל בה בדרך שפונה להגיון, לא בהסברים, ולא נסיונות לפנות אל המודעות.

תופעת התלישה משולבת לעיתים בבעיה אחרת,  כמו יכולת התמודדות עם לחץ, מתח ותיסכול. נערה צעירה, שחסרים לה מיומנויות התמודדות עם לחצים והיא גם תולשת שיער, תתלוש עוד יותר בעמידה מול מצבים חדשים ובמתח.

תהליך הטיפול בסימפטום התלישה, מוביל לעיתים לחשיפה של מיומנויות שחסרות, ומאפשר רכישה שלהם ושיפור איכות החיים, בנוסף להעלמות תופעת התלישה. לכן, מומלץ מאד לפנות לטיפול מקצועי, שיאפשר הקלה בסימפטום והקלה בתחומים נלווים.

דוגמא לבעייה אחרת יכולה להיות קושי ביחסים הזוגיים. אישה שחווה קושי ומשבר בזוגיות וגם תולשת שיער, התלישה תתגבר בעקבות הקושי שהיא חווה. גם במקרה מסוג זה חשוב כל-כך לטפל בסימפטום, ובעקבותיו בנושא הזוגיות, כדי שהאישה תחווה הקלה ותרכוש כלים להתמודדות.

מה אם-כן דרך הטיפול בתלישת שיער?

מתחילים  באיבחון הפניות – האם המטופלת פנויה כרגע כדי לטפל בבעיה?
בדר"כ, לפני גיל 22 , קשה לטפל ישירות בבעיה , התוצאות דלות , בדרך-כלל, כיוון שבגיל זה, נערות עדיין לא פנויות רגשית ואנרגטית. הן עסוקות עדיין במאבקים עם ההורים, בחיי הצבא, בבני הזוג הטריים שלהן….יש כמובן יוצאות מן הכלל, שכשמאבחנים את הפניות שלהן, ניתן לעזור להן.

איבחון המוטיבציה
כיוון שהסימפטום "עקשן",  דרושה מוטיבציה חזקה כדי להצליח.

איך יוצרים מוטיבציה?
בכך שלא מתחילים בפגישה הראשונה לטפל, אלא עוסקים בבניית חוזה, שמדגיש, שהטיפול מחייב ודורש השקעה , כולל שעורי בית. החוזה חשוב ביותר, כיוון שמבהיר את הדרך המתכוננת וגם קושר במחוייבות והתכוונות את המטופלת.

החוזה הטיפולי

הצהרה על פניות  – אני מפנה זמן ומשאבים כדי לטפל בתופעת הטריכוטילומניה שלי.
הצהרה על לקיחת אחריות ומחוייבות לטפל בתופעת התלישה – מוכנות להפטר מהרצון לחזור לעונג שבתלישה, והתכוונות למצוא דרכים חלופיות.
הצהרה על כוונה  ומחוייבות להרתם לתהליך הטיפולי – תהליך שדורש ערנות להרגלים, מחוייבות למצוא הרגלים חדשים ותירגול ואימון בשעורי בית.
למצוא שני עדים ולשכנע אותם בכך שאני מחוייבת לתהליך. העדים יצטרכו לחתום שהשתכנעו – עדים אלה עוזרים למטופלת להשאר רתומה לתהליך – גם כיוון שהתחייבה בפניהם וגם כיוון שהם עצמם יישארו מתעניינים ותומכים. חתימה של המטופלת על החוזה

תהליך הטיפול בטריכוטילומניה

מאחר ופעולת התלישה מתבצעת דרך הידיים, ההתערבות תהיה דרכן. אם הידיים לא  יהיו בתנועה  ואין הושטה של היד לשיער, לא תתרחש תלישה וייפסק הריטואל.
החצנת הבעיה  –  הבעיה אינה במטופלת, אלא היד היא שעושה זאת מעצמה באופן אוטומטי

אחרי שנעשתה הפרדה בין המטופלת התולשת לבין היד, הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הבעיה היא דרך תנועת היד. אם עוצרים את התנועה עוצרים את התלישה. לצורך כך משתמשים בסוגיסטיות לעצירת התנועה , סוגסטיות כמו :  "היד שלך כבדה ולא יכולה לנוע"…

ליווי תומך ומקצועי לאורך כל התהליך –חשובה יכולת ההכלה של המטפל בהבנת הקושי לחדול מן ההרגל, ובו-זמנית משמעותית היכולת שלו "לדחוף" קדימה. נעשה שימוש בתאוריות וכלים משיטות טיפול קוגניטיביות וביהביוריסטיות, בעזרתן ניתן להביא לשינוי  בחשיבה, בדפוסים והתנהגויות.

חשובה היכולת והמיומנות של המטפל לאבחן קשיים ו"תקיעויות" אחרים שעולים ולטפל בהם.

טיפול בטריכוטילומניה בילדים

הטיפול דורש שיתוף פעולה מלא של ההורים וההצלחה בטיפול תלויה במידה רבה בשיתוף הפעולה שלהם.

עם ילדים נעזרים במשחק, משתמשים בסיפורים, כמו למשל סיפור על ארנב,  שאמא אהבה אותו וגילתה שהוא כוסס צפורניים. אמא נעצבה מאד כשראתה זאת. הארנב שאהב מאד את אמא וגם הבין שהוא פוגע בעצמו החליט להפסיק את הכסיסה. במשחק – ניתן להעביר דרך דמויות של חיות, למשל, לשחק גור חיה דמיונית שתולש את הפרווה. ניתן גם לצייר את החיה ולספר את הסיפור שלה.

בטיפול – ניתן גם לשחק את התנועה ולהמציא תנועה של עצירה, אפשר ללמד את הילד תנועות עוצרות את תלישה
ניתן להעזר בהיפנוזה גם עם ילדים  – בד"כ מגיל שמונה ומעלה – אפשר לתת סוגסטיות שמתאימות לגיל ולשפתו של הילד.

בסוף הטיפול עם ילדים, כדי להעמיק את ההישגים – כמו תעודה – חשוב להעניק מתנה עטופה ומרשימה (שכמובן לא צריכה להיות יקרה). חשוב ש"המתנה" לא תהיה מתכלה, כדי שבהמשך תוכל להיות תזכורת לתהליך הטיפולי, ולחזק את הרצון להתמיד בהרגלים החדשים.